ברוכים הבאים

לבלוג E-Branding, נשמח לקבל מכם תגובות, הצעות ובקשות בכל עת.

E-Branding מונולוג פתיחה

16.6
2010

הקדמה

בלוג זה בא לתת תשובות ולעשות קצת סדר בבלאגן הזה שנקרא אינטרנט או web. ניתן להסתכל על רשת האינטרנט כמו על ים רחב ידיים: ישנם מיליארדי דגים מזנים שונים, צדפים, קונכיות, שוניות, גלים, ספינות, סירות, איים ו…..בדיוק המקום ללכת לאיבוד ולא להבין מי נגד מי.

איזה מזל
קמו גוגל ואלו ש"מנסים" להתחרות בגוגל, שמאנדקסים לנו את החיים ומכניסים את הנושאים השונים לתוך מגרות פשוטות לשליפה.

…………………………………………………………………..
להבדיל מחלק מהקולגות בתחום, אני לא אתיימר לפצח הקוד של גוגל, ואתרכז במה שאני מבינה:

איפיון, מיתוג ועיצוב אתר אינטרנט שעובד עם שגיונותיו וחוקיו המשתנים של גוגל.

בעתיד הקרוב אתיחס לכך, בפוסט שידבר על החיבור בין קידום אתרים ומיתוגם, וכיצד ניתן לשלב בין שני הנושאים בצורה חלקה ואופטימלית.

Continue reading 'E-Branding מונולוג פתיחה'

תפוח נגוס לשנה החדשה

04.10
2011

השקת האיפון 5 הערב בשילוב עם תפוח בדבש – סמל השנה החדשה, שניהם גם יחד מהווים תרוץ עלוב בתשוקה לשתף אתכם, בהתאהבות / זוגיות / מערכת יחסים שיש לנו עם אחד המותגים המובילים בעולם.

הרומן שלי עם Apple

מערכת היחסים שלי עם אפל התחילה בצורה די תמימה.
להבדיל מהמותג המושרש שקיים היום, אני זכיתי לגדול עם אפל.
בשנה שנייה ללימודי אי שם בתחילת שנות התשעים, הורשתי לדרוך בחדר המחשבים של בית הספר לתקשורת חזותית בו קיבלתי את השכלתי כמעצבת גרפית.
המחשבים שאני הכרתי מהתיכון וקצת מהצבא עבדו עם דוס – היו בלתי ידידותיים בעליל, ופתאום יש מחשב שמחייך אלי כשאני מדליקה אותו, והפלא ופלא אפשר לעשות איתו כל מני דברים מדהימים כמו לעבד תמונות בפוטושופ ולכתוב כותרות וטקסטים בצורה קלה יעילה ומעוצבת.
הדבר שכבר אז "צד" את תת המודע שלי, וכיום זו תובנה אסטרטגית: היכולות השיווקיות של Apple משתלבות עם התפיסה הטכנולוגית:

דברים מתוחכמים, הם דברים פשוטים.


חברת Apple היתה הראשונה להתיחס לממשק המשתמש וחוויתו כחלק אינטגרלי ומוביל בתכנון מערכת ההפעלה. MacOS תמיד היתה מתוחכמת והובילה את השוק עשרה צעדים לפני DOS ובודאי לפני בן דודה החקיין והעשיר Windows.


עם השנים, התפוח הנגוס שלי, סיפק את הסחורה: מחשבי על בצורה של בועות שקופות, מקררי מתכת מתוחכמים ובעיקר אמינות אין סופית.
פעם, פעם, מוצרי אפל היו אקסלוסיבים לקהל של משוגעים לדבר, מעצבים גרפיים שהיו פשוט חייבים מחשבים עם מעבדים מתקדמים ומהירים, ועוד כמה מטורפים בארה"ב שהיו מוכנים לשלם את מחיר החומרה של אפל ולזכות במחשב מהיר, אמין ובעיקר קל לתפעול ותאמינו או לא, בעל אישיות לבבית.

מחשבי imac בשנות התשעים נראו כמו בועות צבעוניות
מחשבי imac בשנות התשעים נראו כמו בועות צבעוניות

אז ככה בונים מותג

השינוי החל באמצע שנות האלפיים עם יציאת מכשירי ה-ipod: הקונספט של נגני מוסיקה לא הומצא על ידי אפל, אך הם ידעו לארוז אותם ולתת חוויה אינטואיטיבית וקלה לתוכנה שליוותה את החומרה.

שנים של עמידה בצל של חברת מייקרוסופט ומעבדי אינטל עמדו להשתנות.

Apple השכילו להבין שהדרך ללב הצרכן הבייתי היא דווקא דרך מכשירים מבוססי טכנולוגיה מתקדמת אשר צועדים עם הזמן ובעיקר מספקים חוויה.

חוויה היא הערך הראשון של Apple.

גם במעמד השקת ה-iphone וה-ipad כבר היו טאבלטים ומכשירי טאצ'.
השינוי והבשורה של Apple היה מיצוי הטכנולוגיה, בשילוב עם חווית משתמש מרגשת ומארז מרהיב ומרתק.
תודעת המותג המוטמעת בציבור היא של יוקרה ומעמד: מרגישים מיליון דולר, עם האוזניות הלבנות, שהיו הסמל הבסיסי ביותר של נגני ה-ipod.

חשיבה יצירתית היא לא רק סיסמא אלא בעיקר ערך

הסיסמא Think Different לא הגיעה בחלל הריק, רק כי זה הצטלצל טוב לחבר'ה מהשיווק. זו בעצם היתה ההוויה הפנים ארגונית אשר יצרה את והבידול מהמתחרים.


כשאתה קונה Apple אתה מרגיש טוב עם עצמך.


ג'ובס ושאר מקימי החברה חשבו בצורה שונה. הם לא חיפשו לייצר מכשירים אלקטרונים שעובדים, אלא רצו לייצר חלומות בקופסא. כשאדם רוכש מכשיר כלשהו מבית היוצר של Apple ברור לו שהוא הולך לשלם כסף טוב ובעדו לקבל ריגוש ותחושה שהוא יחיד ומיוחד.

איך יוצרים את זה? מחברים את ערכי המותג למציאות בפועל.

זו לא רק הנראות והעיצוב שיוצרים חוויה וחיברות בין אדם למותג,
זה גם איך שהטלפון שלך מגיב לאצבע ללא כל השהייה.
זו התחושה שאתה מבריק על סף גאוניות, כי הטלפון שלך כל כך אינטואיטבי שבכלל לא צריך לחקור אותו או לקרוא את ה-Manuel שמצורף.
אז כשאתה קונה Apple אתה מרגיש טוב עם עצמך.
כשמותג שם את הצרכן בחזית – מוטיב ה-i – אני, ברור לחלוטין מי נמצא בראש סולם העדיפויות של המותג, אתה הצרכן.

כשהאייפון 5 ממשמש ובא רף הציפיות גבוה: מהעיצוב, פונקציונליות, מהירות ובעיקר ציפייה למשהו מהפכני ומרגש.
מסתבר שהמותג של אפל מאתגר את עצמו וכנראה שימשיך לשלוט ולהוביל.

אז אומנם מדובר באהבה ממבט ראשון, אך זה סיפור אהבה שנמשך כבר זמן רב ולא עושה רושם שהפרידה באופק.

No more cup of coffe for the road

23.6
2011

זהו פוסט של יללנות גרדא על הרצחו ב-live של מותג. מבחינתי בוב דילן מהווה כאוטריטה האחרונה של תרבות הרוקנרול, אין מותג יותר מופלא, מושקע ועם הבטחת מותג אשר הגשימה את עצמה לאורך השנים.
כל זה היה נכון עד ל-20 ביוני 2011!

כמו הרבה מבני דורי, גדלנו והתרפקנו על המוסיקה של דילן.
נכון שלא היינו ילדי פרחים בשנות השישים, אך כילידי שנות השבעים נשבענו לו, לביטלס, לפינק פלויד ולעוד אושיות מוזיקליות אמונים עוד בזמן לימודינו בתיכון.
הסתכלנו על ענקי הרוק, אלו ששרדו ואלו שלא (כדוגמאת לנון, הנדריקס וג'ים מוריסון) כאייקונים תרבותיים שליוו אותנו בחיי היום יום.
כמתבגרת אחת המשימות שעמדה בפני היתה לאתר חולצות T מרהיבות של דילן, המשימה היתה לא פשוטה, מדינת ישראל של שנות השמונים לא היתה רוויה במותגים ראויים, ובודאי שלא היינו מוצפים כפי שבני הנוער בשנת 2011. לשמחתי נשלחתי לטיול של לפני הגיוס לארה"ב ושם בשיטוטים בחניות הקטנות בסוהו נמצאו תשובות למאוויי ובאתי על סיפוקי.
אני חייבת להודות שבשלב הזה של חיי, הייתי מוכנה למכור את אמא שלי לעבדות שחורה בכדי לאתר פוסטר ראוי עם לוגו של דילן. במערכת המתוחכמת של ילדה בת 17 שכללה דיסקמן ואוזניות הוא התנגן ללא הפסקה, וכל תגובות ההורים לגבי התנצרותו, השלב הבודהיסטי וכל גלגול אחר שהוא עבר לא ממש הטרידה אותי,
כי הרי דילן זה דילן.

בצהרי שבת לפני כחודשיים נפתחה מכירת הכרטיסים לקונצרט של דילן בישראל. בן זוגי ואני עטנו על אתר לאן ונפרדנו בחדווה מסכום לא מבוטל של 450 ש"ח לכרטיס (וזה עוד לפני הבייביסיטר, דלק ובירה). היינו אחוזי ציפייה ללילה הגדול של העשרים ביוני. חיכינו ליום הנשגב ועל כיסאות הפלסטיק במרחק בלתי סביר בעליל מהבמה שמענו את הכרוז נותן את הבטחת המותג הבאה:

Ladies and gentlemen please welcome the poet laureate of rock 'n' roll. The voice of the promise of the '60s counterculture. The guy who forced folk into bed with rock. Who donned makeup in the '70s and disappeared into a haze of substance abuse. Who emerged to find Jesus. Who was written off as a has-been by the end of the '80s, and who suddenly shifted gears releasing some of the strongest music of his career beginning in the late '90s.
Ladies and gentlemen — Columbia recording artist Bob Dylan!”

פוסטרים לקונצרטים של דילן בארה"ב

לקח לי בדיוק שיר אחד להבין שבין ההבטחה ובין המקור אין קשר?
מה בין דילן שלי ובין היצור עם הכובע שעומד ונובח נביחות עזות על הבמה? אם רציתי להקשיב לרקסי נובח לא הייתי מכתת רגלי עד לאיצטדיון רמת גן, משלמת על חנייה וצועדת קילומטרים ברגל.
ההתבאסות היתה בשיאה, ישבתי והתבוננתי סביב, מאידך הקהל הריע בסוף כל שיר, מצד שני לא ידעתי שהישראלים יכולים להיות כל כך מנומסים, ממש תאטרון ורשה: כולם יושבים רגל על רגל ובמקרה הקיצוני מנענעים טיפה בראש.

בערך בשיר החמישי הבנתי, אני צופה ברצח בשידור חי:

ככה רוצחים מותג!

שנים של השקעה בבניית מותג ומערכת יחסים ירדו לטמיון בערב אחד. אם רוצים לשמור על איכותו של מותג עדיף לשבת בבית בערבות ארה"ב ולתת למותג לעשות את שלו. יש דברים שהעין והאוזן לא יכולים לשאת.
מסקנה ילדים: עדיף דילן אחד מתנגן במערכת עם המזגן עובד וספר טוב ביד מאשר צפייה ברציחתו של מותג בלייב.
יקח לי זמן להתאושש…

מחאת הקוטג' – הרהורים על מיתוג במקררים

18.6
2011

בבית שלנו צורכים בממוצע 5 גביעי קוטג' בשבוע, מה שמחורר לי את הכיס אפילו יותר מהשימוש בסלולר. ניסיתי לקיים עם בני הצעיר שיחה על מחויבות חברתית וסוציאליזם, על כך שאנחנו חייבים להצטרף למאבק הציבורי להורדת מחירי מוצרי החלב, דבר שנתקל בעייני עגל תמימות והודעה של "טוב אז קוטג' עם בית ולא קוטג' פרה"…
Continue reading 'מחאת הקוטג' – הרהורים על מיתוג במקררים'